26.05.26 / 20:23
בכל בוקר, מעט לפני השעה 08:00, מתחיל להתמלא מרכז היום “בית השקמה” של עמותת אקים בחולון. ההסעות מגיעות בזו אחר זו, אנשי הצוות מקבלים את פני המשתתפים, והמרכז נכנס לשגרת היום שמעניקה לעשרות אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מסגרת יציבה, טיפול מקצועי ותחושת שייכות אמיתית.
במרכז, הפועל עבור אנשים מגיל 21 ומעלה בתפקוד נמוך עד בינוני, משתתפים כיום 42 מקבלי שירות, רובם תושבי חולון. עבור המשתתפים ובני משפחותיהם, “בית השקמה” הוא הרבה מעבר למסגרת יומית – זהו מקום שמעניק סדר יום קבוע, חיי חברה, טיפולים מקצועיים והזדמנות להתפתחות אישית.
מאחורי הפעילות עומד צוות מקצועי הכולל מנהל מרכז, רכזת טיפול, רכזת תפעול, מדריכים וצוות פרא-רפואי רחב, הכולל פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת ומנתח התנהגות. במרכז פועלים חדר סנוזלן, חדר כושר, חדר טיפולים, חדר אוכל מרווח וחצר גדולה, שמטופחת על ידי המשתתפים עצמם במסגרת גינון טיפולי.
“החצר היא ממש מקור גאווה עבור הנתמכים”, מספרים במרכז. “הם שותלים, מטפחים ורואים תהליך. זה מעניק תחושת מסוגלות ומשמעות”. לצד הגינון הטיפולי מתקיימים במקום גם חוגי ספורט, ובקרוב צפוי להיפתח חוג מוזיקה חדש. בנוסף, פועל במרכז סטודיו לקרמיקה, וכעת מחפשים איש צוות שיפעיל אותו באופן קבוע.
אחת היוזמות המיוחדות ביותר במרכז היא בית קפה חברתי שפועל פעמיים בשבוע. בימי שני המשתתפים והצוות נערכים יחד, מכינים את הכיבוד ומתכננים את הפעילות, ובימי שלישי נפתח בית הקפה עצמו. המשתתפים מקבלים תפריט מונגש, מזמינים בעצמם ונהנים מחוויה חברתית מעצימה. בעתיד מקווים במרכז לפתוח את בית הקפה גם לקהל הרחב, כחלק מחיזוק הקשר עם הקהילה המקומית.
מי שמלווה מקרוב את התהליכים הללו היא שירה קרביץ, בת 28 מתל אביב, המשמשת כרכזת הטיפול במרכז בשנה וחצי האחרונות. “לא תכננתי בכלל לעבוד בתחום של צרכים מיוחדים”, היא מספרת. “אחי הקטן נמצא במרכז יום של אקים במודיעין, וכשחיפשתי עבודה אמא שלי שמעה שמחפשים רכזת טיפול בחולון. החלטתי לנסות – ומהרגע הראשון התאהבתי במקום ובאנשים”.
לדבריה, אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורה היה בהקמת כיתה חדשה עבור אנשים על הרצף האוטיסטי ואנשים עם התנהגויות מאתגרות. “זו כיתה שדורשת הרבה התאמות, סדר ומבנה ברור”, היא מסבירה. “היה מרגש לראות איך אנשים שלא הצליחו להשתלב במסגרות אחרות, פתאום מקבלים את התמיכה הנכונה עבורם. ראינו שינוי אמיתי בהתנהגות, במצב הרוח, ביכולת להשתתף בפעילויות וגם בקשרים החברתיים שהם יצרו”.
קרביץ, בוגרת לימודי פסיכולוגיה שמתמיינת כיום לתואר שני בתחום, בחרה מאז השבעה באוקטובר להעמיק גם את המעורבות החברתית שלה מחוץ לשעות העבודה. בתחילת המלחמה התנדבה עם שורדי מסיבת הנובה ובהמשך החלה להתנדב במרחבים בטוחים במסיבות ופסטיבלים.
“אנשים מסתכלים לפעמים על מסגרות כאלה ורואים רק את האתגרים”, היא אומרת. “אני רואה מקום מלא חיים, הומור, קשרים עמוקים והמון רגעים קטנים של הצלחה. מבחינתי, זה מקום שמאפשר לאנשים לקבל בדיוק את מה שהם צריכים כדי לפרוח”.
