בר קופרשטיין, תושב חולון, חוזר הביתה אחרי שנתיים בשבי חמאס

מאז היום ההוא הפך שמו של בר לסמל של אומץ ותקווה. משפחתו נאבקה יום־יום למען השבתו, כשהאב  שנפצע בעבר בתאונת דרכים והפך לסיעודי  למד לדבר מחדש כדי להוביל את המאבק הציבורי לשחרור בנו.

בני המשפחה קיבלו את הבשורה בהתרגשות גדולה. "החלום שלנו סוף־סוף מתגשם," אמרו, "אנחנו מחכים לחבק את בר אחרי סיוט שנמשך כמעט שנתיים."

טל קופרשטיין, אביו של בר קופרשטיין, סיפר לראשונה את הסיפור של בר, בנו:

״אני אבא של בר. בר בן עשרים ושתים מחולון.

לפני חמש שנים נפצעתי בתאונת דרכים, בזמן שהתנדבתי באיחוד הצלה, בדרך להציל חיים של ילדה בת 4.

עברתי שבעה ניתוחים, ובניתוח האחרון קיבלתי אירוע מוחי. מאז לא דיברתי ולא הלכתי, ואני סיעודי.

בשנה האחרונה, אני עובד עם קלינאית תקשורת, ולמדתי לדבר מחדש. היום אני יכול לעמוד כאן ולספר לכם על בר.

מגיל שש-עשרה, בר ניהל את העסק של הפלאפל, שפתחתי רק חודשיים לפני התאונה, ועבד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבר לגור אצל ההורים שלי, כדי שלמטפל שלי יהיה מקום לישון.

בר התגייס לנח”ל והיה חובש.

ב-7 לאוקטובר, בר עבד בנובה וכשהגיעו המחבלים סייע לפצועים, הוא נסע לפטיש על ריינג’ר 4 פעמים. בר יכל לברוח, אבל בחר לחזור לתופת. הוא לקח נשק משוטרים שמתו ונלחם במחבלים. באחת הנסיעות לפטיש, הוא שם חוסם עורקים לשני גבאי, ואמר בטלפון לאבא שלה שלא יגיע לשם, כי יש הרבה בלגן. בר לקח את שני גבאי לאמבולנס הדמים, ממנו נחטפה.

גילינו על החטיפה של בר ב-11 בבוקר, כשהתפרסם סרטון הזוועה, ובו הוא אזוק בידיים וברגליים, עם חוט קשור מסביב לגרון.  גם ברגע הזה, בר צועק למחבלים את שמו, ומבקש שיטפלו באלקנה בוחבוט הפצוע. זה בר, תמיד דואג לאחרים לפני שדואג לעצמו.״