“מתוקה” של החיים: סיפורה של נעמי קורנברג מחולון

נעמי נולדה בשנת 1939 בז’ולקב, עיירה קטנה סמוך ללבוב, שבה כמחצית מהתושבים היו יהודים. כשהייתה בת שנתיים בלבד נכבשה העיירה על ידי הגרמנים, וכעבור שנה, בגיל שלוש, נכלאו יהודי המקום בגטו.

בשנת 1945, עם ההחלטה על חיסול הגטו, הגיע קרוב משפחה והזהיר את נעמי ואת אחיה הגדול זיגוש. הוא הנחה אותם להגיע למחבוא שהוכן מתחת לאחד מבתי העיירה. כך יצאו שני ילדים קטנים – בני 4 ו-8 בלבד – וצעדו לבדם ברחובות מלאים בחיילים גרמנים. הם ניצלו את שעת הבוקר של יום ראשון, כאשר התושבים הלכו לכנסייה, כדי להימלט מעיניהם ולהגיע למקום המסתור.

במחבוא הצטרפו ל-16 קרובי משפחה נוספים, ושם הסתתרו עד לשחרור העיירה על ידי הצבא הסובייטי. מדובר היה במחבוא הגדול ביותר של יהודים בשואה – 18 בני אדם – ונעמי הייתה הצעירה שבהם.

לאחר המלחמה עלתה נעמי לישראל, למדה בפנימיית הדסים ובהמשך בחרה לקבוע את ביתה בחולון. כאן הקימה משפחה וגידלה את בנותיה, המתגוררות בעיר עד היום.

שמה הפולני המקורי של נעמי היה זיסע – שפירושו “מתוקה”. כל מי שפוגש אותה מעיד עד כמה השם הזה מתאים לה, לאישיותה החמה ולרוח האופטימית שהיא מקרינה.

כאשר בתה מירי פתחה בית קפה, חיפשה דרך לשלב בו את אותה נעימות ואנרגיה ייחודית של אמה. כך נולד המותג “מתוקה”, שהפך עם השנים לקייטרינג מצליח עם סניפים ברחבי הארץ – כולל בחולון. עסק הנושא עד היום את שמה וסיפורה של אותה ילדה קטנה בת ארבע, שצעדה באומץ אל המחבוא והמשיכה לצעוד קדימה אל חיים של יצירה, משפחה ותקווה.

סיפורה של נעמי קורנברג מזכיר לכולנו את כוחם של החיים, את היכולת לקום מתוך החושך – ולהפיץ אור.

נזכור ולא נשכח.